הרשעה ברצח השר רחבעם זאבי ז"ל - פסקדין

בעניינו של הנאשם 2

כתב האישום

1.         כתב האישום שהוגש נגד הנאשם 2 (להלן: הנאשם) ונאשם 1 מתייחס לאישומים החמישי והשישי בכתב האישום שהוגש נגד הנאשמים.

            כתב האישום כולל גם חלק כללי, שבו נאמר כי במהלך שנת 2001 התגייסו הנאשמים לארגון החזית העממית (להלן: הארגון), מתוך כוונה לבצע מטעמו פיגועים שיגרמו למותם של ישראלים רבים ככל האפשר ולהטיל אימה על תושבי מדינת ישראל. במהלך שנת 2001 הניחו הנאשמים מכוניות תופת ומטענים כפי שיפורט להלן. במהלך חודש ספטמבר 2001, לאחר שהתקבלה בארגון החלטה לרצוח את רחבעם זאבי ז"ל, שר התיירות בישראל באותה עת, כנקמה על מותו של ראש הארגון, נבחרו הנאשמים לבצע את הרצח יחד עם אחרים. לאחר תכנון והכנה הגיעו הנאשמים ביום 16.10.01 למלון "הייאט" בירושלים, בו שהה באותה עת השר רחבעם זאבי ז"ל. למחרת, ביום 17.10.01, רצחו השניים את השר זאבי ז"ל ביריות אקדח וגרמו למותו כפי שיפורט להלן.

2.         על פי האמור באישום החמישי, סמוך ליום 27.8.01, פנה מג'די רימאווי (להלן: רימאווי) לנאשם 1 וביקש ממנו לפוגשו ברמאללה. בפגישה ביניהם אמר רימאווי לנאשם 1 שהוא מעוניין לתת לו מכונית תופת ומספר מטענים כדי להניחם בירושלים בכוונה לגרום למותם של ישראלים רבים ככל האפשר. בעקבות הפגישה עם רימאווי פנה הנאשם 1 לנאשם והציע לו להתגייס לארגון ולבצע עמו פיגועים מטעם הארגון. הנאשם נענה להצעה, התגייס לארגון ומאז ועד היום הוא חבר בו. סמוך לאחר מועד גיוסו ועל פי הנחיית רימאווי הציע הנאשם 1 לנאשם, כי יבצעו יחדיו פיגועים של הנחת מטענים ומכוניות תופת בירושלים בכוונה לגרום למותם של ישראלים רבים ככל האפשר והנאשם הסכים לכך. סמוך ליום 2.9.01, נפגשו השניים ברמאללה והנאשם 1 אמר לנאשם שיכין את עצמו לקראת הנחת מכונית התופת והמטענים. לאחר מכן פגש הנאשם 1 ברימאווי אשר העביר לו רכב מסוג "מאזדה", בעל לוחית זיהוי ישראלית מזויפת, בו הוטמנו מספר מטעני חבלה (להלן: מכונית התופת). כמו כן הראה רימאווי לנאשם 1, כי בתא המטען של מכונית התופת ישנם שלושה מטענים נוספים, שהוכנו בתוך קופסאות מתכת של ממתקים, מוכנים להטמנה. מערכת ההפעלה של כל אחד מן המטענים כללה מכשיר טלפון סלולארי. הטלפון הסלולארי להפעלת מכונית התופת היה בתא הכפפות שלה. הנאשם 1 נהג במכונית התופת ואסף את הנאשם. הנאשם 1 סיפר לנאשם שמדובר במכונית תופת ושיש בתא המטען שלה שלושה מטענים נוספים. השניים נסעו לכיוון ירושלים בכוונה להניח את מכונית התופת והמטענים במקומות סמוכים זה לזה, להפעילם בזה אחר זה ולגרום למותם של ישראלים רבים ככל האפשר. בסמוך לשעה 22:00 הגיעו השניים לשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים. השניים החנו את מכונית התופת ברחוב ההגנה. בעת עזיבת הרכב לקחו הנאשמים את שלושת מטעני החבלה שהיו בתא המטען שלה והנאשם 1 לקח את מכשיר הטלפון הסלולארי שנועד להפעלת המטענים שברכב. מיד לאחר מכן הניחו השניים מטען, בין כלי עבודה, בחלקו האחורי של טנדר פתוח מסוג "פולקסוואגן", אשר חנה באותה עת ברחוב נתיב המזלות. בעת הנחתו הניח הנאשם 1 את הטלפון הסלולארי המחובר למטען, כדי לאפשר את הפעלת המטען. סמוך לשעה 22:30 הניחו השניים מטען נוסף, בין העצים, בסמוך לכניסה בבניין ברחוב מבוא דקר. בעת הנחתו הדליק הנאשם 1 את הטלפון הסלולארי המחובר למטען כדי לאפשר את הפעלת המטען. לאחר מכן, הניחו השניים את המטען השלישי בחלק האחורי של משאית מסוג "וולוו" אשר חנתה באותה עת ברחוב מח"ל. בעת הנחת המטען הדליק הנאשם 1 את הטלפון הסלולארי המחובר למטען, כדי לאפשר את הפעלתו. עם סיום הנחת המטענים יצר הנאשם 1 קשר עם רימאווי ודיווח לו, כי המטענים הונחו ומוכנים להפעלה. בסמוך לשעה 23:30 אותר המטען שהונח בין העצים ופורק על ידי חבלן משטרתי. בתאריך 3.9.01, סמוך לשעה 04:00, התפוצץ המטען שהונח במשאית. כתוצאה מהפיצוץ נפצעה אישה ונגרם נזק למשאית ולמספר דירות באזור. באותו בוקר, סמוך לשעה 07:45 הופעלו המטענים במכונית התופת והתפוצצו. כתוצאה מהפיצוץ נפצעו שתי נשים ונגרם נזק למספר כלי רכב ולדירות באזור. מספר דקות לאחר מכן, הופעל המטען אשר הונח ברכב הפולקסוואגן ונגרם פיצוץ עז. הרכב חנה אותה עת ברחוב הרוזמרין בגילה, לאחר שבעליה השתמש בה באותו בוקר. כתוצאה מהפיצוץ נפצעו שמונה אנשים ונגרם נזק לרכב בו הונח המטען ולמספר כלי רכב שהיו באזור. בגין מעשים אלו, מואשם הנאשם בניסיון רצח (מספר עבירות).

על פי האמור באישום השישי המיוחס לנאשם, ביום 27.8.01 נהרג מאש כוחות הביטחון ראש הארגון מוסטפא עלי אל עלי אל זברי (המוכר בכינויו אבו עלי מוסצפא). עקב כך הוחלט בארגון לנקום את מותו של אבו עלי מוסטפא בדרך של פיגוע בו יירצח בעל תפקיד בכיר בישראל. סמוך לאחר מכן פנה רימאווי לנאשם 1 וציין בפניו שהארגון החליט לנקום את מבקש מותו של אבו מוצטפא בדרך של פיגוע והציע לו להשתתף בו. הנאשם 1 הסכים להצעה. לאחר פגישה זו העביר הנאשם 1 לרימאווי תמונת דרכון שלו כדי שזה ידאג לו לתעודת זהות מזוייפת שתשמש אותו בפיגוע הנקמה. כחלק מן ההכנות לפיגוע הנקמה, ביקש רימאווי מהנאשם 1 לבקר במלון "הייאט" ולבחון אותו והנאשם 1 עשה זאת. בפגישה נוספת בין רימאווי לנאשם 1 העביר רימאווי לנאשם 1 תעודת זהות ישראלית מזוייפת הנושאת את תמונתו של הנאשם 1, ופרטיו של סאמר שחאדה. באותה פגישה הציג רימאווי לנאשם 1 גזיר עיתון ובו תמונתו של השר רחבעם זאבי ז"ל, וציין בפניו, כי הוא נבחר כיעד לרצח וכי הארגון מבקש לרוצחו בשל היותו שר. רימאווי מסר לנאשם 1 פרטים אודות החדר בו נוהג השר זאבי ז"ל להתאכסן, דרכי הגישה אליו, ושגרת יומו במלון. בסיום הפגישה נתן רימאווי לנאשם 1 כסף בכדי שישכור חדר במלון וילמד את הנדרש לצורך ביצוע הרצח. בהתאם להנחיה שקיבל מרימאווי הגיע הנאשם 1 ביום 14.10.01, למלון "הייאט" בירושלים. הנאשם 1 הזדהה באמצעות התעודה המזויפת ושכר חדר במלון. במהלך שהותו במלון בחן הנאשם 1 את דרכי הגישה לחדרו של השר זאבי ז"ל ואת אפשרויות המילוט מן המקום.

למחרת חזר הנאשם 1 לרמאללה ודיווח לרימאווי על הנתונים שאסף. רימאווי אמר לנאשם 1 כי לצורך ביצוע פיגוע הרצח הוא יזדקק לסיוע של נוספים. לאחר דין ודברים אישר רימאווי לנאשם 1 לגייס לצורך פיגוע הרצח שני אנשים נוספים. הנאשם 1 פנה לנאשם ולמוחמד פהמי רימאווי (להלן: פהמי) והציע להם להשתתף בפיגוע נקמה מטעם הארגון. הנאשם ופהמי נענו להצעה.

בפגישה נוספת בין הנאשם 1 ורימאווי, דיווח הנאשם 1 לרימאווי על נכונותם של הנאשם ופהמי לבצע עימו את פיגוע הרצח. רימאווי ביקש מהנאשם 1 להעביר לו תמונות דרכון שלהם. הנאשם 1 פנה לנאשם ולפהמי, ביקש וקיבל מהם תמונות דרכון שלהם, והעבירן לרימאווי. למחרת פגש הנאשם 1 את הנאשם ופהמי ברמאללה, בפגישה זו מסר להם הנאשם 1, כי התוכנית היא לרצוח את השר רחבעם זאבי ז"ל במלון בירושלים. בסמוך למתואר לעיל, נפגשו ברמאללה הנאשם 1, הנאשם, פהמי, רימאווי ואדם נוסף (להלן יכונה: אלמוני), שהיה באותה עת ראש הזרוע הצבאית של הארגון. בפגישה שוחחו המשתתפים על הפיגוע והשלימו את תכנונו המפורט לרבות תפקידו של כל אחד מן המשתתפים והדרך בה יבוצע הפיגוע. האלמוני חיזק את ידיהם של המשתתפים ובירך אותם לקראת צאתם לפיגוע. בתאריך 15.10.01, או בסמוך לכך, קיבל הנאשם 1 מידיו של רימאווי תעודות זהות ישראליות מזויפות הנושאות את תמונותיהם של הנאשם, פהמי ופרטיהם האישיים של אחרים. בשלב זה הורה רימאווי לנאשם 1 רכב שישמש אותו לפיגוע הרצח. למחרת בבוקר פגש הנאשם 1 את רימאווי ברמאללה וזה העביר לו לצורך הרצח המתוכנן שני אקדחים שקוטר תרמיליהם הוא 7.65 מ"מ עליהם הורכבו משתיקי קול (להלן: האקדחים) ורובה סער מסוג "סקורפיון" (להלן: רובה הסער). כמו-כן, שלח הנאשם 1 את פהמי לשכור רכב וזה שכר באמצעות תעודת הזהות המזוייפת רכב מסוג "פיאט פונטו" לצורך ביצוע פיגוע הרצח (להלן: הפיאט). בהמשך רכש הנאשם 1 בגדים חדשים בעבורו ובעבור הנאשם, כדי שלא לעורר את תשומת לב הסובבים אותם בעת ביצוע הרצח. בתאריך 16.10.01, קיבל הנאשם 1 מהאלמוני רכב מסוג "קאיה" לצורך ביצוע הרצח. הנאשם 1 הסתיר את רובה הסער בתך תא הכפפות ברכב ה"קאיה". בשעות אחר הצהריים הגיעו הנאשם 1 והנאשם כשהם מצוידים באקדחים, ביחד עם פהמי לירושלים במכוניות שנשכרו. בהגיעם לירושלים נסעו השלושה למלון "הייאט" שם סיכמו שפהמי ימתין לנאשמים החל מהשעה 06:30 בבוקר בסמוך לכניסה למלון ברכב ה"קאיה". בהמשך נסע הנאשם 1 לביתו של צאלח עלוי בעזריה וביקש ממנו כי ילין את פהמי, אשר יגיע ברכב ה"קאיה" בביתו באותו לילה. לאחר מכן הסתובבו הנאשם 1, הנאשם ופהמי בעיר העתיקה והנאשם 1 התקשר למלון "הייאט" והזמין חדר על שמו של סאמר שחאדה, השם שהופיע בתעודת הזהות המזוייפת של הנאשם 1. זמן מה לאחר מכן, נסע פהמי ברכב ה"קאיה" לביתו של צאלח עלאוי והנאשמים נסעו למלון "הייאט" במכונית ה"פיאט". בהגיעם למלון נרשם הנאשם 1 באמצעות תעודת הזהות המזויפת ושכר חדר.

בתאריך 17.10.01, בסמוך לשעה 06:00 בבוקר, ירד הנאשם 1 מן החדר במלון לחדר האוכל, כדי לוודא שהשר זאבי ז"ל נמצא במקום. לאחר שהבחין בשר זאבי ז"ל, חזר לחדר ועדכן את הנאשם. בהתאם לתוכנית שרקמו הצטיידו הנאשמים באקדחים והמתינו בסמוך לכניסה לחדר המדרגות של מדרגות החירום בקומה השמינית, בסמוך לדלת החדר בו השתכן באותו יום השר זאבי ז"ל. בסמוך לשעה 06:50, הבחינו הנאשמים בשר זאבי ז"ל כשדלת המעלית של הקומה השמינית נפתחה. השניים המתינו עד שחלף על פניהם ואז קרא הנאשם 1 לעברו "הי". משנפנה אליו, ירה הנאשם 1 בשר זאבי ז"ל שלוש יריות מטווח קצר. היריות פגעו בראשו של השר זאבי ז"ל ופצעו אותו פצעים אנושים מהם נפטר זמן קצר לאחר מכן. מיד לאחר מכן נמלטו הנאשמים מן המקום כשהם מותירים בחדר ששכרו חוברת על אבו עלי מוסטפא, כסימן לכך שהרצח בוצע כנקמה על מותו.  בגין אישום זה הואשם הנאשם ברצח.

תמצית טענות ב"כ הצדדים

3.         לאחר שמיעת מספר מעדי התביעה והגשה בהסכמה של הודעותיו של הנאשם ושל נאשם 1 אישר למעשה, ב"כ הנאשם, עו"ד חוסין איוב, את העובדות האמורות בכתב האישום, ואולם טען כי אלה אינן מקימות את העבירות בהן מואשם הנאשם  כמבצע עיקרי, אלא אך דרגת שותפות נמוכה יותר, של מסייע. ב"כ המאשימה, עו"ד גאולה כהן, טענה, כי אין לקבל את טענת הסניגור וכי העובדות שהוכחו מציבות את הנאשם במעגל המרכזי של השותפים לעבירות, מרחק רב משולי הביצוע להם טען הסניגור.

דיון

4.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, גם אנו שותפים לסברתה של ב"כ המאשימה, כי חלקו של הנאשם בביצוע העבירות, בשני האישומים, הוא של מבצע עיקרי ולא של שותף בדרגה נמוכה יותר. מסקנה זו עולה מכל הראיות המונחות לפנינו, אשר הוגשו למעשה בהסכמה. כך, בהודעתו מיום 11.4.06 (ת/6 עמ' 2, שורה 22 ואילך) אומר הנאשם, כי אמר לנאשם 1 שהוא מסכים לפעול עימו במסגרת הארגון להנחת מטענים ומכוניות תופת. הנאשם 1 אמר לנאשם, כי השניים יפעלו ביחד להנחת מטען באזור הגבעה הצרפתית. בהמשך הודעתו מתאר הנאשם באורח מדויק היכן הונחו המטענים במכונית התופת עימה הגיעו הנאשמים לגבעה הצרפתית וכיצד היו ארוזים. הנאשם הירבה להשתמש בלשון רבים בתארו את הפעולות והשלבים בהנחת המטענים, כמפורט באישום החמישי בכתב האישום. הנאשם אף דייק והפנה לפעולות שביצע הנאשם 1, במובחן מפעולות שביצעו השניים יחדיו. כך, למשל, אמר הנאשם, " שמנו את המטען בארגז בין הכלים" (שם, עמ' 3, שורה 10), והוסיף כי הנאשם 1 הוא זה שהפעיל את הפלאפון. ובהמשך (שם, שורה 16): " ...את המטען שם חמדי בארגז שבמשאית זו ולאחר שהנחנו את המטען בתוך המשאית...". הנה כי כן, הנאשם ראה עצמו שותף מלא יחד עם הנאשם 1 בהנחת המטענים. האמור בהודעות הנאשם מתאשר גם בראיות נוספות שלפנינו. כך, למשל, הנאשם 1 מתאר באופן זהה את פעולות הנאשמים בהטמנת המטענים ואומר, "ולקחנו את שלושת המטענים והלכנו לחפש מקומות לשים את המטענים. חיפשנו מקומות. אחד שמתי בתוך עץ קרוב למקום ששמנו את הרכב תופת. את המטען השני שמנו בתוך משאית..." (ת/2, עמ' 3, שורות 67-69).

5.         תמונה דומה מצטיירת גם באשר לאישום השישי. אכן, הנאשם לא היה שותף למזימה הפלילית לרציחת השר זאבי ז"ל בעת שזו תוכננה על ידי רימאווי ברמאללה. ואולם, מרגע שהוחלט להרחיב את מעגל המבצעים, מעבר לנאשם 1, היה הנאשם בסוד העניינים, שותף מלא הן לשלב התכנוני והן לביצוע על כל שלביו. הנאשם אומר בעניין זה, כי לאחר שהנאשם 1 הציע לו לבצע עימו פיגוע נגד " מישהו גדול" כתגובה להריגתו של עלי מוסטפא, הסכים לכך (ת/4, עמ' 1, שורות 14-16). בהמשך הודעתו מתאר הנאשם בפרוטרוט פגישות שנערכו בין המעורבים השונים בתכנון הרצח. ובהמשך, מתאר הוא כיצד יום לפני הרצח הגיעו הנאשמים יחד עם פהמי בשתי מכוניות בסמוך למלון, שם הצביע הנאשם 1 על המקום שבו יחכה פהמי עם מכוניתו לאחר הרצח על מנת לאפשר לשניים להימלט. כמו-כן מתאר הנאשם כיצד הגיעו למלון (כלי הנשק הושארו ברכב), וחמדי הזמין את החדר כיוון שדיבר עברית היטב. השניים הלכו לבלות בבריכה, ולאחר מכן שהו בחדר. בבוקר הרצח ירדו השניים לרכב והביאו משם את האקדחים, לאחר שהנאשם 1 וידא שהשר זאבי אכן מתארח במלון. השניים עלו לקומה השמינית במלון וחיכו בסמוך למדרגות החירום, שאליהן היה קרוב חדרו של השר זאבי ז"ל. כאשר הגיעה מעלית והשר זאבי יצא ממנה, התקדם הנאשם 1 לעברו, ואילו הנאשם נותר מאחור, "כי אני צריך לראות ולשמור על חמדי שלא יקרה לו כלום" (ת/4, עמ' 3, שו' 6). הנאשם 1 פסע לעברו של השר זאבי ז"ל כשבידו אקדח וירה בו שלושה כדורים. הנאשם ציין, כי "אחד [כדור] אני זוכר שפגע בפניו, ואחרי כן זאבי ירד לרצפה ומהר ירדנו לאוטו במדרגות. זה היה שלוש קומות לרדת ואת האקדחים לקחנו איתנו ונסענו עם המכונית פולו לעזרייה" (שם, שו' 8-10). גם בדבריו של הנאשם בהודעותיו באשר לאישום השישי, מרבה הנאשם לנקוט לשון רבים בתארו את פעולות הנאשמים בשלבי הביצוע השונים של הרצח, לפניו ולאחריו. ניתן לומר, אפוא, כי הנאשם ראה עצמו שותף מלא למעשה הרצח. הנאשם אף אמר, כי קינא בנאשם 1 שזכה לתהילה בשל כך שהוא זה שירה בשר זאבי ז"ל, וכתוצאה מכך אנשים כיבדו אותו ופינקו אותו (ת/5, עמ' 4, שו' 11-12). נוסיף, כי הנאשם 1 מאשר דברים אלה בהודעותיו, שהתקבלו בהסכמה. לדבריו, כאשר הורה לו רימאווי להרחיב את מעגל המבצעים של הרצח, אמר הנאשם 1 כי ידאג להביא אנשים מתאימים והזכיר את שמותיהם של הנאשם ושל פהמי כמי ש" יבואו איתי לפיגוע הרצח" (ת/2, עמ' 6, שו' 22). בהמשך, מספר נאשם 1, כי פנה לנאשם ולפהמי ואמר להם שהוא מבקש שישתתפו עמו בביצוע " פיגוע גדול", והשניים הסכימו להשתתף בפיגוע זה. לאחר שנעשו פעולות לשם הכנת תעודות זהות מזויפות, אמר הנאשם 1 לנאשם ולפהמי כי התכנון הוא לרצוח את השר רחבעם זאבי במלון הייאט בירושלים. לאחר שנשכר הרכב שנועד לשמש את הרוצחים, ישבו השלושה ותכננו את פרטי הרצח. הנאשם 1 אמר לנאשם, שלמקרה ויהיה שומר לשר זאבי, כי אז יהרוג הנאשם את השומר והנאשם 1 יהרוג את זאבי. לשם כך הצטיידו הנאשמים בשני אקדחים ובמשתיקי קול. לשני הנאשמים הובטח על ידי שולחיהם, במסגרת העידוד שניתן להם, כי לאחר שיחזרו מהפיגוע לרמאללה יעשו להם " חפלה גדולה". גם הנאשם 1 מתאר את אופן הגעתם של הנאשמים למלון הייאט, כפי שתיאר הנאשם. השניים קיבלו חדר והשתמשו בשירותי הבריכה. בבוקר הנאשם התפלל, הנאשם 1 יצא לראות אם השר זאבי נמצא במלון, וכאשר הבחין במכוניתו שב לחדר ואמר לנאשם שהשר זאבי נמצא. הנאשמים יצאו למכונית והצטיידו בכלי הנשק, אותם הטמינו מתחת לחולצותיהם. גם הנאשם 1 מתאר כיצד השניים המתינו במדרגות החירום עד אשר השר זאבי הגיע לקומה בה נמצא חדרו. באותה עת החזיקו את האקדחים בידיהם, כשהם דרוכים ומוכנים. כאשר נשמע קול המעלית המגיעה לקומה אמר הנאשם 1 לנאשם, ש" אם יגיע עם זאבי שומר אז הוא ירה בו ויהרוג אותו כשאני יורה בזאבי" (שם עמ' 9, שו' 13-14). בעת שנאשם 1 ירה בשר זאבי, שהיה בגפו, עמד הנאשם מאחוריו, ולאחר מכן ברחו השניים דרך מדרגות החירום, כאשר הנאשם בורח ראשון.

ב"כ המאשימה הפנתה לראיות נוספות, ואולם לא ראינו לנחוץ להרחיב את היריעה בעניין זה, שכן תמונת הדברים ברורה וחד משמעית מתוך דבריהם של שני השותפים המרכזיים למעשה הרצח - הנאשמים.

בקשר לשני האישומים נדגיש ונציין, כי הנאשם בחר שלא להעיד בבית המשפט, ועל פי סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, יש בכך כדי לחזק את ראיות המאשימה.

הפן המשפטי

6.         כאמור, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על הפרשנות המשפטית שיש ליתן למעשיו של הנאשם: האם הוא בבחינת מבצע כשותף מלא לנאשם מס' 1, כסברת המאשימה, או שמא הינו אך בבחינת מסייע לנאשם 1 לביצוע העבירות מושא האישומים, כסברת הסניגור.

            בנושא זה אמר בית משפט זה בהרכב אחר את הדברים הבאים בנוגע לחלקו של פהמי במעשה הרצח של השר זאבי ז"ל, ב-תפ"ח (י-ם) 4073/01 מדינת ישראל נ' מחמד (בן פהמי) רימאוי (הכרעת דין מיום 7.10.02, טרם פורסם). דברים אלה יפים לענייננו על דרך של קל וחומר, שכן מעשיו של הנאשם נמצאים באופן מובהק בתחום הביצוע העיקרי של עבירת הרצח. אשר לעבירה מושא האישום החמישי, נטענה הטענה בדבר שותפות משנית לביצוע העבירה בלשון רפה. אך מובן, כי דברים אלה יפים גם לגבי אישום זה.